הזניחו הטיפול מול קצין המאויימים ועלולים
להיות מגורשים מישראל
בית המשפט העליון דחה
לאחרונה את עתירת העותרים, שלושה אחים שאינם מיוצגים, שמבקשים כי יוענקו להם היתרי
שהייה בישראל מחמת סכנה שלטענתם נשקפת להם בשטחי אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור). זוהי
עתירתם השנייה של העותרים, והיא הוגשה לאחר שעתירה קודמת מטעמם נדחתה על הסף ביום
2.1.2018, בהיותה מוקדמת ומשלא מוצו הליכים עובר להגשתה (בג"ץ 8901/17).
ביסוד העתירה ניצבה טענת
העותרים כי הם פנו לקצין המאוימים באמצעות פקס בבקשה כי ייקבע להם מועד לתחקור,
ואף שלחו תזכורת לפנייה זו; ואולם משעה שפניותיהם נותרו ללא מענה, פעלו העותרים
להגשת עתירה נוספת בעניינם. כאן המקום לציין כי ככלל יש להגיש בקשה מפורטת לוועדת
המאוימים ורק לאחר מכן ניתן לפנות לקצין המאוימים בבקשה לקבלת היתר שהייה זמני
בישראל, אך בנסיבות המקרה הוחלט שלא לדחות את העתירה מטעם זה בלבד. בו ביום שבו
הוגשה העתירה, ניתן צו ארעי האוסר על גירוש העותרים מן הארץ עד להחלטה אחרת,
ונתבקשה תגובה מאת המשיבים.
בתגובה המקדמית לעתירה,
נטען כי העותרים זומנו לתחקורים לפני קצין המאוימים – אולם אלה לא התייצבו במועדים
שתואמו להם. ויוער, כי הזימונים נשלחו לעותרים רק לאחר שהעתירה הוגשה, וכי הם
נשלחו בהתראה של ימים ספורים למספר הפקס שצוין בפניות העותרים (אמצעי הקשר היחיד
שלדברי המשיבים נמסר להם). עוד צוין בתגובה כי לאחר שחלפו מועדי התחקורים שנקבעו
לעותרים, הובהר להם במסגרת שיחה טלפונית כי באפשרותם "להתייצב בפני קצין המאוימים בכל עת שיחפצו,
ולעבור תחקור". חרף האמור, נכון למועד
הגשת התגובה המקדמית – יום 1.3.2018 – העותרים טרם התייצבו לתחקור אצל קצין
המאוימים. בהתאם, בהחלטה מיום 8.3.2018 נקבע כי על העותרים להתייצב "ללא
דיחוי" לפני קצין המאוימים; ובהמשך, ביום
5.6.2018, ניתנה להם "הזדמנות נוספת ואחרונה" לעשות כן.
למרות החלטות אלה, בהודעה
המעדכנת של המשיבים מיום 3.7.2018 נמסר כי רק עותר 1 התייצב לתחקור, ולא כן עותרים
2 ו-3. המשיבים מוסיפים ומעדכנים כי מלבד התייצבות העותר 1 לתחקור, לא אותרה כל
פנייה נוספת מאת העותרים לוועדת המאוימים. על יסוד האמור, מציינים המשיבים כי ביום
2.7.2018 נשלח לעותרים מכתב מענה שבו הם התבקשו להרחיב ולפרט על אודות טענותיהם
למאוימות; תוך שצוינו אינדיקציות שמצביעות על כך שעותרים 2 ו-3 אינם חוששים ממגע
עם גורמי הרשות הפלסטינית וזאת בניגוד לטענותיהם בדבר סכנה שלכאורה נשקפת להם
באזור. בנוסף, צוינו פערים בין גרסת העותר 1 כפי שהוצגה בתחקור לפני קצין המאוימים
לבין טענות העותרים בעתירה דכאן. משאלה פני הדברים, ובעיקר מקום שנמסר לעותרים
מכתב מענה מפורט וטרם התקבלה החלטה סופית בעניינם, טענו המשיבים כי יש לדחות את
העתירה בשל אי מיצוי הליכים; או לכל הפחות להורות על מחיקתה.
בנסיבות שתוארו, קיבל בית
המשפט העליון את עמדת המדינה, כי אין עוד מקום להמשיך לדון בעתירה. למרות
ההזדמנויות הרבות שניתנו לעותרים, ניכר כי הם אינם פועלים למיצוי ההליך המינהלי עד
תום; והגשת עתירה לבג"ץ אינה יכולה להוות תחליף לכך (בג"ץ 2663/18 פלוני נ' משרד הבטחון, פסקה 9 (21.6.2018); בג"ץ 657/17 פלוני
נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים, פסקה 4
(2.5.2018)). בית המשפט העליון ציין בדרך אגב, כי אף העתירה כשלעצמה חסרה תשתית
עובדתית קונקרטית, והיא מתמצה באמירות כלליות ולקוניות בדבר מאוימות. בהינתן
האמור, דין העתירה להידחות על הסף. זאת, גם מן הטעם שטרם התקבלה החלטה בעניינם של
העותרים ואין כל החלטה מינהלית שניתן להעביר תחת שבט ביקורתו של בית משפט העליון
(בג"ץ 2382/18 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 3 (21.6.2018)).
בשלב זה קבע בג"צ- על
העותרים לפעול למיצוי הליכים לפני ועדת המאוימים, ובכלל זאת לפרט ולבסס את
טענותיהם למאוימות ולהתמודד עם החסרים והפערים שהתעוררו, כאמור במכתב המענה מאת
המשיבים. במצב שבו תעמוד לפני ועדת המאוימים בקשה מפורטת מטעם העותרים – ויובהר כי
נכון לעת הזו אלה אינם פני הדברים – תהא לעותרים אפשרות לפנות לקצין המאוימים
במנהלת התיאום והקישור בבקשה לקבל להיתר שהייה זמני בישראל עד שתתקבל החלטה סופית
בעניינם.
סוף דבר, העתירה נדחתה על
ידי בית המשפט העליון, ובהתאם אף הבקשה למתן צו ביניים.
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
