יום שבת, 8 בדצמבר 2018

נכנסה לארץ באשרת תייר ולא תוכל להשלים את ויזת המומחה בישראל


נכנסה לארץ באשרת תייר ולא תוכל להשלים את ויזת המומחה בישראל
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשה שהוגשה בפניו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

המבקשת נכנסה לישראל באשרת תייר, ומסוף חודש אוקטובר 2017 היא שוהה בישראל ללא היתר. היא ביקשה לקבל היתר העסקה למומחית זרה בתור מדריכת תיירים מסין. ביום 2.1.2018 היא קיבלה היתר להעסקת מומחה זר, ונכתב בו שאין להעסיק אותה בלי אשרה ורישיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1 בתוקף. ביום 7.3.2018 סירבה המשיבה להעניק למבקשת את האשרה המבוקשת, משום שלפי הנוהל המתאים יש להזמין מומחה זר בעודו בארץ מוצאו. ביום 15.5.2018 דחתה המשיבה ערעור על החלטה זו והורתה למבקשת לצאת מישראל תוך 14 יום. המבקשת הגישה ערר על כך. לצד הערר ביקשה המבקשת צו ביניים שעניינו הענקת אשרת עבודה ב/1 למבקשת, ולחלופין הוראה שלא לנקוט נגדה הליכי אכיפה עד לתום ההליכים בערר. ביום 18.7.2018 נתן בית הדין לעררים בירושלים (כב' הדיין מ' דורפמן) צו ארעי למניעת הליכי אכיפה כאמור. ביום 23.7.2018 דחה בית הדין את הבקשה לצו ביניים. נקבע כי סיכויי הערר אינם גבוהים. עוד נקבע כי הנזק שצפוי למבקשת הוא כספי בלבד, ובא כוחה יוכל לנהל את ההליך בארץ אם היא תצא ממנה, ועל כן מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) דחה ביום 21.10.2018 את הבקשה של המבקשת לרשות לערער על ההחלטה של בית הדין לעררים. על הטעמים שמנה בית הדין הוסיף בית המשפט כי המבקשת שוהה בישראל פרק זמן ארוך למדי בלי היתר ואף הדריכה בה קבוצות תיירים בלי היתר. עוד צוין כי הערר עניינו המשך השהייה של המבקשת בישראל, ובלי היתר עבודה ממילא אסור לה לעבוד עד לסיום הדיון, ולכן אין לומר שייגרם לה נזק בכך שלא תדריך קבוצות תיירים בתקופה זו.

מכאן הבקשה. המבקשת טוענת כי, בניגוד לקביעה של בית המשפט המחוזי, יש לה היתר עבודה בישראל, וכי שגיאה זו גרמה לה לעיוות דין. היא מוסיפה שדחיית הבקשה מביאה לדחיית הסעד שמבוקש בערר. לטענת המבקשת, אם לא יינתן צו ביניים, היא לא תוכל להדריך קבוצות תיירים שהתחייבה להדריכן, ייגרם לה הפסד כספי ניכר, תיגרם פגיעה אנושה במוניטין שלה ותתרחש פגיעה בלתי הפיכה ביכולתה לעסוק בעתיד במקצוע שלה.

ביום 20.11.2018 ביקש בית המשפט העליון את תשובת המשיבה. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי ומשום שאין מדובר במקרה חריג שמצדיק רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגוף העניין נטען כי סיכויי הערר נמוכים, וכי ההיתר שניתן למבקשת לא נכנס לתוקף. אשר למאזן הנוחות, המשיבה טוענת כי הסעד שמבוקש בצו הביניים הוא צו עשה שזהה לסעד הסופי, ולכן אין לתת אותו. היא מוסיפה כי בלעדיו לא ייגרם למבקשת נזק מיוחד, וכי דחייתו אינה שוות ערך לדחיית הערר עצמו.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה, בתשובה ובנספחיהן, הוא בא למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בשים לב לאופיו של בית הדין לעררים ולמומחיותו, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בערעור על פסק דין של בית הדין תינתן בצמצום, מקום שמתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (בר"ם 5108/18 פלוני נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 9 (16.8.2018)). הבקשה שלפניי אינה נמנית עם מקרים חריגים אלה. בקשה למתן צו ביניים מחייבת לערוך "מקבילית כוחות" בין סיכויי העתירה למאזן הנוחות (בר"ם 5061/15 צגטה נ' שר הפנים, פסקה 9 (12.8.2015)). אף בלי להידרש לסיכויי הערר נמצא כי די בשיקולי מאזן הנוחות כדי לדחות את הבקשה. המבקשת טוענת שייגרמו לה נזקים בעלי אופי כספי, והם ניתנים לפיצוי. יתר על כן, המבקשת עותרת לקבל צו עשה. הסעד המבוקש אף זהה לסעד שמבוקש בהליך העיקרי. בשל שני אלה מדובר בסעד שאינו ניתן כדבר שבשגרה. במקרה זה לא נמצא כי יש לחרוג מן הכלל (בר"ם 5346/03מלבסקיה נ' שר הפנים (18.6.2003); בר"ם 6347/10 המכללה הארצית לכדורסל בע"מ נ' עיריית תל אביב – המחלקה לספורט מינהל החינוך התרבות, פסקה 4 (16.9.2010)). אעיר כי ההיתר שניתן למבקשת מותנה בקבלת אשרה ורישיון ישיבה ועבודה. לכן לכאורה הוא לא נכנס לתוקפו והיא לא הייתה רשאית להדריך מכוחו קבוצות תיירים. עוד צןין כי דחיית הבקשה אינה חורצת לשבט את גורל הסעד העיקרי, מפני שהמבקשת תוכל להמשיך לנהל את הערר באמצעות באי כוחה ולקבל את ההיתרים המבוקשים (אם כך יוחלט) גם בהיותה מחוץ לישראל (בר"ם 7021/15פרושולם נ' רשות ההגירה (20.10.2015)). נוסף על כך, המבקשת תוכל להגיש למשיבה בקשה להיתר כניסה בתנאים לדיון שיתקיים בערר.

לפני סיום הפנה בית המשפט את תשומת לב המשיבה לכותרת של ההיתר שניתן למבקשת. בגוף ההיתר נכתב, כאמור, שתנאי לכניסתו לתוקף הוא קבלת אשרה מסוג ב/1. עם זאת, בכותרת נכתב כי מדובר ב"מתן היתר עבודה (ב-1) להעסקת עובד תושב חוץ בענף המומחים". נוסח הכותרת עלול אפוא להטעות, בעיקר משמקבלי ההיתר אינם תושבי ישראל ולרוב אינם שולטים בשפתה.


עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום ראשון, 18 בנובמבר 2018

פרשת פוזננסקי כץ: שרת המשפטים אילת שקד נדרשה להבהיר בתוך 7 ימים

שרת המשפטים אילת שקד נדרשה להבהיר בתוך 7 ימים
בית המשפט העליון בהרכב כבוד השופט ע' פוגלמןכבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז דן בשבתו כבג"ץ בעתירתה של השופטת רונית פוזננסקי כץ  ונתן ‏היום (‏15.11.2018) החלטה מקדמית לפיה שרת המשפטים מתבקשת, בגדר סמכותה כקובלת, להבהיר בתוך 7 ימים מהו העונש הראוי לשיטתה במקרה שיימצא על ידי בית המשפט כי עונש ההשעייה המבוקש אינו בסמכות.

עו"ד נועם קוריס

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום ראשון, 4 בנובמבר 2018

שר הפנים ישלם הוצאות משפט לאור הערה בדבר ספק יהדות

שר הפנים ישלם הוצאות משפט לאור הערה בדבר ספק יהדות
בית המשפט העליון קבע בימים אלו במסגרת בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבמסגרתה התבקשו המשיבים שר הפנים, פקיד הרישום ורשות האוכלוסין, לרשום את נישואיה של העותרת 3 במרשם האוכלוסין; לרשום את סעיף הדת והלאום של העותרת 2 במרשם האוכלוסין; ולהסיר את ההערה בדבר קיומו של ספק ביהדותן של העותרות 3-1. 

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

ואלה בקצרה העובדות הצריכות לעניין: העותרות 1 ו-3 הן אחיות, רשומות במרשם האוכלוסין כיהודיות והן נישאו כדת משה וישראל על ידי הרבנות הראשית. על פי הנטען, לאחר שהעותרת 3 נישאה כדת משה וישראל, סירבה רשות האוכלוסין לשנות את מעמדה האישי ל"נשואה" בטענה כי קיים ספק באשר ליהדות אמה. בנוסף, העותרת 1 נתקלה בסירוב לרישום הלאום והדת בתעודת הלידה של בתה שנולדה, היא העותרת 2, בשל רישום הערה המטילה ספק ביהדותה.  

העותרות 1 ו-3 ומי מטעמן פנו לרשויות, הן בעל-פה והן בכתובים, פעמים רבות, בבקשה להסדיר את רישומן במרשם האוכלוסין (ראו, בין השאר, פניות מימים  11.9.2017, 25.9.2017 ו-16.10.2017, 22.10.2017, 29.10.2017, 7.11.2017, 13.11.2017 – נספחים י', י"א, י"ג, י"ד, ט"ו ו-ט"ז לעתירה). העותרות טענו כי הן והוריהן רשומים כיהודים שנים רבות, ולפיכך לא ברור מה מקור הסירוב לרישומן ומהיכן נובע אותו "ספק".

בתחילה, ביום 2.10.2017, נמסר מרשות האוכלוסין כי קיים ספק בנוגע ליהדותן של העותרות 1 ו-3 וכי עליהן להמציא "כל תיעוד" המוכיח את יהדותן (ראו נספח י"ב לעתירה). בהמשך, לאחר פניות נוספות מטעם העותרות 1 ו-3, ביום 14.11.2017 נמסר להן כי הן נדרשות לבצע "בירור יהדות" בבית הדין הרבני (ראו נספחים י"ח ו-י"ט לעתירה). בהמשך, הן אף פנו, בסיועה של העותרת 4, עמותת "עתים – יעוץ ומידע במעגל החיים היהודי", בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1988, לקבל את המידע הקיים ברשות האוכלוסין המטיל ספק ביהדותן. אולם, המידע שנמסר להן הכיל מסמכים סטנדרטיים בנוגע לרישום במרשם האוכלוסין. משפניותיהן לא נענו, הגישו העותרות, ביום 3.12.2017, ערר למנהל תחום מרשם ודרכונים בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה (נספח כ"ג לעתירה). בתגובה לערר זה נמסר לעותרות כי לא ניתן לעדכן את מצבה המשפחתי של העותרת 3 משום שטרם נערך בירור אודות יהדותה על ידי בית הדין הרבני (נספח כ"ד לעתירה). משכך, הגישו העותרות, ביום 18.2.2018, את העתירה שבכותרת.

ביום 28.6.2018, לאחר שניתנו מספר הארכות מועד על ידי בית משפט זה, הודיעו המשיבים כי נישואיה של העותרת 3 נרשמו במרשם האוכלוסין וכי לאחר שנבחן מידע מסוים אודות סבתן של העותרות 1 ו-3 הוחלט גם לאפשר את רישום סעיף הדת והלאום של העותרת 2 כיהודייה במרשם האוכלוסין. ביום 18.7.2018, המשיבים הודיעו כי אף ההערה בדבר קיומו של ספק ביהדותן של העותרות הוסרה, ובכך למעשה ניתנו שלושת הסעדים המבוקשים במלואם. בעקבות זאת, ובהסכמת העותרות, נמחקה העתירה בפסק דין מיום 24.7.2018.

המשיבים מתנגדים לבקשת העותרות לפסיקות הוצאות. לטענתם, המידע הנדרש אודות סבתן של העותרות 1 ו-3 התקבל רק ביום 18.6.2018, היינו מספר חודשים לאחר הגשת העתירה, והוא זה אשר סלל את הדרך למתן הסעדים שהתבקשו ולא עצם הגשת העתירה.

לאחר שבית המשפט עיין בחומר שלפניו ובטענות הצדדים ולאחר שבחן את הבקשה על פי אמות המידה החלות בכגון דא (ראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994)) באתי לכלל דעה כי יש לפסוק הוצאות לטובת העותרות.

קבע, כי אפילו אם המידע אודות סבתן של העותרות 1 ו-3 הוא אשר הביא לקבלת הסעדים המבוקשים בעתירה, המשיבים לא הסבירו מדוע המידע האמור לא התבקש על-ידיהם עוד טרם הגשת העתירה. כפי שפורט לעיל, העותרות פנו פעמים רבות למשיבים על-מנת להסדיר את מעמדן, והמענה לפניותיהן היה לקוני וללא פירוט המניח את הדעת. בכל תגובותיהם של המשיבים לפניותיהן הרבות של העותרות הם לא הסבירו מהו אותו מידע המטיל ספק ביהדותן ואיזה מידע קונקרטי עליהן להמציא כדי לשלול את הספק שהתעורר, והסתפקו בהפנייתן של העותרות לבית הדין הרבני. הלכה למעשה, הבירור הנדרש לטענת המשיבים נעשה רק לאחר הגשת העתירה, באופן המקים חזקה כי הגשתה הייתה מוצדקת וכי קיים קשר סיבתי בין הגשתה לבין קבלת הסעדים המבוקשים בה (ראו, למשל: בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים, פיסקה 5 (21.4.2010)). כמו כן, בסופו של יום הסעדים ניתנו לעותרות אף מבלי שהן נאלצו לפנות לבית הדין הרבני, על כל ההוצאות הכרוכות בכך.

נוכח האמור לעיל, ובשים לב לכך שהעתירה הסתיימה מספר חודשים לאחר הגשתה, ללא צורך בקיום דיון או בהגשת כתבי בי-דין נוספים מהותיים וכן למהות ההליך והיקפו, הורה בית המשפט למשיבים לשלם לעותרות הוצאות בסך של 9,000 ש"ח.
  
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום רביעי, 10 באוקטובר 2018

בית המשפט העליון דחה עתירת אם עצורה בעניין הטיפול בבנה התינוק בן השנה


בית המשפט העליון דחה עתירת אם עצורה בעניין הטיפול בבנה התינוק בן השנה
בהחלטת בית המשפט העליון נכתב, כי בשעה 15:00, יום שישי 26.10.2018, הסתיים הדיון שהתקיים בבקשת רשות ערר, שהתמקדה בשאלות הומניטריות הנוגעות לטיפול בתינוק בן שנה שאמו נעצרה בבית משפט השלום בעכו בחשד לסחר בסמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, וערר על מעצרה נדחה בבית המשפט המחוזי בחיפה. הדיון התקיים על מנת להבטיח שניתן מענה לצרכיו של התינוק הרך, אשר על-פי הנטען עודנו יונק באופן חלקי.


ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

השאלות הנוגעות למעצר התבררו בפני בית המשפט העליון, תוך מתן תשובות מתאימות גם במעמד צד אחד באשר לחקירה. באי-כוח המדינה גילו נכונות לבחון בפתיחות פתרונות שונים שיאפשרו מתן מענה לצרכיהם של התינוק והאם, ובכלל זה שאיבת חלב על בסיס יומי בנוכחות סוהרת, או אף פתרונות אחרים שייבחנו לגופם ככל שתוגש בקשה מתאימה. בית המשפט העליון חה את בקשת רשות הערר וציין שניתן לקוות שעל בסיס דין ודברים קולגיאלי בין הצדדים – צרכיהם של התינוק והאם יקבלו מענה מתאים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שבת, 18 באוגוסט 2018

עו"ד נועם קוריס- עוד ניצחון לעקרון הפומביות


עו"ד נועם קוריס- עוד ניצחון לעקרון הפומביות
דיון שהחל בהסכמת הצדדים בדלתיים סגורות ומבלי שפרטיו נחשפו לציבור הפך לדיון פתוח לציבור לפי בקשה שהגיש התובע לחשוף את פרטי הסכסוך בתיק. טענות הנתבע שכל מטרת התביעה היא עצם פירסומה לא סיוע לחריגה מעקרון פומביות הדיון וגם לאחר שבית המשפט העליון נדרש לסוגיה הוחלט להשאיר את התיק גלוי לציבור.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

בית המשפט העליון דן לאחרונה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' קלמן ברום) בת"א 63068-07-17 מיום 11.4.2018, בה הוחלט כי ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי יִדוֹן בפומבי.
עו"ד נועם קוריס ושות

המשיבה (להלן: צ'רלטון) הגישה תביעה נגד המבקשים (להלן: זלצמן), המבוססת בעיקרה על טענה להפרת זכויות יוצרים של זכויות שידור. ביום 4.9.2017, במהלך דיון שהתקיים במעמד הצדדים בקשר לסעדים זמניים, הסכימו הצדדים באופן זמני על כך שהתיק יתנהל באופן חסוי. לאחר זמן הגישה צ'רלטון בקשה לבית המשפט המחוזי להסרת החיסיון והפיכת התיק לגלוי לציבור. נטען כי עקרון פומביות הדיון מחייב לדון בתיק בפומבי, ואין הצדקה בנדון דידן לחרוג מכך. מנגד, טענו זלצמן כי מטרת הבקשה היא להפעיל עליהם לחץ ולהבאיש את ריחם, כי סיכויי התביעה נמוכים מאד, וכי מתן פומבי לדיון יפגע בפרטיותם באורח קשה. עוד צוין כי בקשתה שלצ'רלטון לא לוותה בתצהיר.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה של צ'רלטון וקבע כי אין הצדקה בנימוקיהם שלזלצמן לסטות מעקרון פומביות הדיון, ומכאן בקשת רשות הערעור. בבקשה הודגש כי צ'רלטון לא צרפו תצהיר לבקשתם, ודי בכך כדי לחרוץ את גורלה לשבט; כי בית המשפט התעלם מכך שסיכויי התביעה קלושים, וכן מכך שהפגיעה בפרטיותם של זלצמן, בשלומם ובשלום ילדיהם, צריכה לגבור על עקרון פומביות הדיון.

בית המשפט העליון עיין בבקשה על נספחיה ושקל את נימוקיה, והגיע לכלל מסקנה כי דינה להידחות. נקודת המוצא לדיון היא זו הקבועה בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו "בית משפט ידון בפומבי"זלצמן הם אלו המבקשים לחרוג מנקודת מוצא זו, ועליהם מוטל הנטל לשכנע כי הדבר מוצדק. אכן, מכיוון שהצדדים הסכימו באופן זמני על חסיון ההליך, הייתה זו צ'רלטון שהגישה את הבקשה להסרת החיסיון; אולם באופן מהותי זלצמן הם אלו אשר מבקשים להורות על חיסיון ההליך, ועליהם מוטל הנטל. בית המשפט המחוזי לא קיבל את נימוקיהם, והורה להסיר את החיסיון.

בית המשפט העליון קבע, שכדין הורה בית המשפט המחוזי כפי שהורה.

ראשית, על פני הדברים, דומה שהדרך הראויה לתקיפת החלטת בית המשפט המחוזי הייתה באמצעות הגשת ערעור בתוך שבעה ימים ממתן ההחלטה (ראו סעיף 70ד לחוק בתי המשפט), ואילו הבקשה דנן הוגשה קרוב לחודש-ימים לאחר שניתנה החלטת בית המשפט; יתכן שדי היה בכך על מנת לדחות את הבקשה (השוו רע"א 482/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 6 (23.4.2013) (להלן: עניין פלונית)). מכל מקום, מכיוון שלגוף העניין אין הצדקה לקבל את הבקשה, אין צורך להכריע בכך.
עו"ד נועם קוריס

כאמור, הנטל להראות כי מתקיים חריג לעקרון פומביות הדיון מוטל על זלצמן. ניתן לראות בבקשתה של צ'רלטון להסרת החיסיון הארעי שניתן בהסכמה, כהודעה על הפסקת הסכמתה הזמנית; ממילא עובר הנטל לזלצמן לנמק מדוע יש להטיל חיסיון על ההליך. נקודה זו מלמדת כי אין משמעות של ממש לכך שצ'רלטון לא צרפו תצהיר לבקשתם, שעה שהנימוקים שבפי זלצמן להטלת החיסיון אינם מצדיקים לעשות כן. בלאו הכי, עמדתה של צ'רלטון אינה מבוססת בעיקרה על עובדות כלשהן אלא על נימוק משפטי, שלפיו אין הצדקה לסטות מעקרון פומביות הדיון; בכגון דא לא היה צורך בתצהיר, ולא היתה מניעה לבית המשפט המחוזי לדון בבקשה ולהכריע בה  (רע"א 1932/18 נמבר נ' רושל, פסקה 11 (29.3.2018)).

מכאן לגופו של עניין. עקרון פומביות הדיון הוא עיקרון חוקתי המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, ואשר נחשב ל"אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו"(ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 450 (1991)). נקודת האיזון בינו לבין הזכות לפרטיות – גם היא זכות חוקתית כבדת משקל – נקבעה על-ידי המחוקק כך ש"עקרון פומביות הדיון נסוג מפני הזכות לפרטיות רק מקום בו הפגיעה בזכות זו היא חמורה" (עניין פלונית, פסקה 9, על-פי לשון סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט; ההדגשה במקור). בכל הכבוד, טענתם של זלצמן לפיה ההליך הוא בעל סיכויים קלושים, וכי חשיפתן של הטענות המועלות כלפיהם בהליך תפגע בהם – אינה מבססת פגיעה חמורה בזכות לפרטיות, יתר על מה שנפגעת פרטיותו של כל אדם הנתבע בהליך אזרחי. הטענות שהעלו זלצמן בבית המשפט המחוזי, שלפיהן "עצם מתן פומביות להליך יסכן את שלום משפחתם במיוחד במקום בו מייחסים להם פעילות עבריינית... יקשה עליהם בחייהם הפרטיים על כל צעד ושעל... עצם תיוגם כאנשים העוסקים בפעילות פירטית מסכנת את שלומם ובטחונם של הנתבעים וילדיהם" – נטענו בעלמא, וממילא אין די בהם על מנת להצדיק סטייה מעקרון פומביות הדיון.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שלישי, 17 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס מודיע על מחילת חובות לניצולי שואה

נועם קוריס עורכי דין